במשך שנים רבות התנהל משא ומתן לאיחוד האי, אולם ללא כל הצלחה ממשית. יוזמת האו"ם לאיחוד מחודש של האי, שפורסמה ב-31 במרץ 2004, ושהועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי ב-24 באפריל 2004, נכשלה בשלב זה. רוב התושבים בחלק הטורקי של קפריסין הצביעו בעד התוכנית, אולם הקפריסאים היוונים דחו אותה ברוב גדול. בינתיים נשמרת חלוקת האי כפי שהיא, בעוד שקפריסין היוונית צורפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. חוקי האיחוד האירופי אינם תקפים באזור שנשלט בידי הטורקים.

החל מ-2008 אומץ ה-אירו כמטבע הרשמי בקפריסין (היוונית), שהחליף את הלירה הקפריסאית. כיום, רק סניפי בנקים מרכזיים ימירו שטרי פאונד קפריסאי ל-אירו, בתעריף שנשמר קבוע מאז 1 בינואר 2008.

הרפובליקה של קפריסין הוקמה ב-1960 לאחר שנים של שלטון בריטי. כחלק מהסדר העצמאות, הוקצו מספר שטחים בקפריסין לטובת כוחות הצבא הבריטי. שטחים אלה נחשבים "אקס-טריטוריאליים", ויש בהם נוכחות בריטית מלאה (כולל משפחות ומתקני מגורים וציבור רבים). ניתן לעבור דרך שטחים אלה ללא בעיה (למשל ? בנסיעה בכביש הישן בין לימסול ופאפוס).

מדינות האיחוד האירופי והאו"ם הביעו אכזבה מכך שהקפריסאים היוונים דחו את התוכנית לאיחוד האי. האיחוד האירופי הבטיח סיוע ותמיכה בהסרת הסנקציות שהטיל בית המשפט האירופי וציפה שקפריסין (היוונית) תיעתר, מה שלא קרה. עם זאת, הגופים הבינלאומיים אינם מוכנים להכיר בריבונותה של קפריסין הטורקית.

הממשל

קפריסין היא דמוקרטיה נשיאותית, שבה הנשיא הוא ראש המדינה וגם עומד בראש הרשות המבצעת. כיום, נשיא קפריסין הוא דימיטריס כריסטופיאס, ראש המפלגה הקומוניסטית, שזכה בבחירות ב-2008. בסיבוב הראשון היה שוויון ביון הקומוניסטים ומפלגת האסיפה הדמוקרטית (33.2%), אך בסיבוב השני גבר כריסטופיאס על קסולידיס (53%-47%). שיעור ההצבעה הגיע לשיא של 89%.

חוקת 1960 של קפריסין שמרה את תפקיד סגן הנשיא לאדם מהמיעוט הטורקי באי, כיום התפקיד אינו מאויש לאחר שהאי חולק בפועל בין יוונים וטורקים.

לאחר ההפיכה של 1974 כשניקוס סמפסון הוכרז לנשיא, פלשה טורקיה לחלק הצפוני של קפריסין. בשנת 1983 הקימו הטורקים באופן רשמי את הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

ישנן כמה עשרות נקודות גבול בין שני חלקי האי, אולם רק 3 מהן מיועדות למעבר (כולל רכב). שתיים במזרח (סמוך לפאראלימני, וסמוך ל-"כפר השלום") ואחת בניקוסיה. המעבר פשוט למדי ודורש דרכון ותשלום ביטוח ואגרת רכב (כשלושים אירו). חברות השכרת הרכב בצד היווני אינן מתירות לשוכרי הרכב לעבור איתו את הגבול. אפשר, כמובן, לעבור ברגל (בניקוסיה, למשל) ולהתארגן מחדש בצד השני.

קפריסאים יוונים רבים מסרבים לעבור ולבקר בצד הטורקי, למרות הניסיונות להקלות במעברים, שנעשים בעידודו של הנשיא החדש.

בקפריסין היוונית כ-750,000 איש (מקומיים) וזרים רבים נוספים, רובם בריטיים ורוסים. בשנים טובות מגיעים כ-4 מיליון תיירים בשנה, וכ-2 מיליון בשנים פחות טובות. מכיוון שעיקר כלכלת האי על תיירות, מי שגר כאן בהחלט מרגיש את השינויים הללו.

מרבית הטורקים הקפריסאים עזבו את קפריסין בתקופה בה חולק האי. התושבים הגרים כיום בצד הטורקי הגיעו ברובם מטורקיה (בעידוד ממשלת טורקיה), מאז ההפרדה לפני 35 שנים. אוכלוסיית קפריסין הטורקית מונה כ-150,000 נפש.

קצת על כלכלה

ניקוסיה היא בירת האי והמרכז התרבותי והשלטוני שלה. לימסול היא המרכז הפיננסי של קפריסין. מספר התושבים בלימסול כ-180,000 ובניקוסיה הבירה כ-200,000. מעמד נמל לימסול, שירד בעשרים השנים האחרונות, החל לתפוס שוב תאוצה עם הקמת מסוף המכולות המרכזי של MSC, ועם התוכניות להקמת מרינה מודרנית גדולה.

התשתית בקפריסין מודרנית: כבישים, תקשורת, והטרמינל החדש בנמל התעופה של לרנקה. שירותי הבנקאות והנדל"ן בקפריסין מפותחים ועומדים ברמה אירופית גבוהה. (אפרופו נדל"ן: הדונם הקפריסאי הוא 1,300 מ"ר, ולא 1,000. כדאי לדעת...).

ענף הכלכלה המרכזי הוא תיירות, ותנועת התיירות השנתית נעה בין 2 מיליון ל-4 מיליון תיירים בשנה. בהתאם, חלקו של הענף בתמ"ג של קפריסין נע בין 12% ל-20%.

בצד בנקים מקומיים קיימים בקפריסין סניפים ונציגויות של הבנקים המובילים בעולם.

הקמת חברות הינה הליך פשוט, והחזקת חברה אפשרית לאזרחי חוץ. ראו התייחסות נפרדת לפתיחת חברה על האי.

בקפריסין כמות רבה של עובדים מקצועיים זרים הנהנים מרמת חיים גבוהה ומהטבות רבות (חברת אמדוקס, למשל, מחזיקה כאלף עובדים בסניף לימסול, רובם מהודו ורומניה).

בורסת המניות של קפריסין קטנה, ופועלת בניקוסיה. היא משמשת בעיקר חברות מקומיות.

רמת החיים (והמחירים...) בקפריסין גבוהה. ממוצע התל"ג לנפש מתקרב ל-29,000 דולר בשנה (יותר מאשר בישראל). רמת שירותי הבריאות סבירה, יחסית, אך נמוכה מהמקובל בישראל. ראו התייחסות נפרדת לנושאי רפואה ואשפוז בקפריסין.

המיסוי נמוך למדי, הן על הכנסה פרטית והן מס החברות. התייחסות למיסוי ועבודה מופיעה במאמר נפרד.

ברוש או נחושת?

מחקרים היסטוריים מעלים השערות שונות בדבר מקורו של השם "קפריסין". יש תימוכין לכך שהשם נגזר משפות מזרח-תיכוניות עתיקות (על-שם הנחושת שהייתה באי) או משפות לטיניות (על-שם עץ הברוש, cypress, הנפוץ בקפריסין).

ניתן למנות מספר "סמלים לאומיים" לקפריסין, המאפיינים את האי ושעליהם גאוות התושבים: עץ הברוש, עץ החרוב, החמור הקפריסאי (זן החמורים הטוב ביותר!), האבטיח (שנקרא בעגה המקומית "באטיחה", למרות שביוון וביוונית כלל אינו נקרא כך). כמובן שעל אלה יש להוסיף את הגפנים, השומשום (טחינה) הגזר, ואחרים.

גיאוגרפיה על קצה המזלג

קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון (לפניו סיציליה וסרדיניה). שטחו כ-9,300 קמ"ר (קצת פחות ממחצית שטח ישראל של קווי 67).

המרחק לטורקיה (בצפון) כ-70 ק"מ, לסוריה (במזרח) כ-100 ק"מ, לישראל (דרום מזרח) כ-300 ק"מ. אתונה נמצאת כ-1,000 ק"מ מערבית לקפריסין.

הפסגה הגבוהה ביותר היא אולימפוס שבהרי הטרודוס (1,950 מטר, פחות מהחרמון ויותר מהר מירון).

בהרי הטרודוס יורד שלג בחורף, וישנם מתקנים לתיירות סקי. מוקדי ואתרי תיירות מפורטים במאמר נפרד. הטמפרטורה בפסגת הטרודוס עשויה להיות בחורף מינוס חמש (ביום רגיל של סקי), בעוד שבלימסול, המרוחקת 40 דקות נסיעה (בכביש טוב מאוד) תהיה הטמפרטורה פלוס חמש-עשרה מעלות.

כמו כל אי, גם האי של קפריסין מוקף מים... מי הים צלולים מאוד (ביחס לחופי ישראל), אולם הדגה אינה עשירה כמו פעם. החופים סביב האי מתחלקים בין חופים סלעיים לחופים חוליים.

שני רכסי הרים על האי: רכס הרי הטרודוס (בצד היווני) ורכס הרי קירניה (בצד הטורקי). ביניהם שוכן מישור מזאוריה, שהוא אזור החקלאות העיקרי.

בקפריסין שורר מזג אוויר דומה למזג האוויר בישראל. "האי לכל עונה" מתגאה בממוצע הגבוה (בעולם): כמעט 300 ימי שמש בשנה.

עונת הגשמים היא בין נובמבר ואפריל. בקיץ מגיעה הטמפרטורה באזור החוף ל-30 מעלות, כאשר בפנים האי (ובניקוסיה) היא אפילו מטפסת ל-38 מעלות. החודש הקר ביותר הוא ינואר (בניקוסיה ממוצע הטמפרטורה בינואר הוא 15 מעלות).

בשל מבנה האי, מיקומו, ומשטר הרוחות באגן המזרחי של הים התיכון, לא נדיר לראות גשם קצר אחד או יותר בעונת הקיץ, בעיקר בהרים.

דמוגרפיה, והחתונה הלא-יוונית שלי...

בחלק היווני של קפריסין כ-95% יוונים וכ-2% טורקים. בחלק הטורקי כ-98% טורקים וכ-2% יוונים. בהיבט הדתי משתייכים היוונים לכנסייה הנוצרית אורתודוקסית, בעוד שהטורקים הם מוסלמים סונים.

על האוכלוסייה המקומית ניתן להוסיף בריטים רבים, רוסים, מזרח אירופיים, לבנונים (מארונים בעיקר) וארמנים.

יש גם יהודים בקפריסין... מעט מאוד ורובם המכריע ישראלים המתגוררים לתקופה על האי. בית חב"ד נמצא בלרנקה, והוא מרבה בפעילות קהילתית, במיוחד באיה-נאפה (בתקופת הקיץ, עם כל תיירות הנוער מישראל).

נישואים אזרחיים בקפריסין (לישראלים) הפכו פופולאריים ואטרקטיביים, במיוחד בשנים האחרונות. נישואים כאלה מוכרים במלואם בישראל. ראה כתבה נפרדת על נישואים אזרחיים בקפריסין.

תחבורה

מערכת הכבישים בקפריסין טובה ומודרנית. רשת הכבישים מגיעה גם לכפרים נידחים, כאשר בעשר השנים האחרונות נסללו דרכי עפר רבות והפכו לכביש (לדוגמה ? שמורת עמק הארזים, שמצפון-מזרח לפאפוס).

הכביש המהיר של קפריסין (נכון לקיץ 2009) נוח ויעיל, וכמעט שאין בו פקקי תנועה. המהירות המותרת באוטוסטראדה היא 100 קמ"ש (עד 80 בכבישים הבינעירוניים האחרים), ויש מכמונות מהירות רבות. המשטרה קונסת (קנס גבוה במיוחד, כעשרה ? על כל קמ"ש מעל למותר) החל ממהירות של 119 קמ"ש.

ראו התייחסות נפרדת לכללי ורישיונות נהיגה.

רשת הכביש המהיר מורכבת משניים: האחד, שנמתח ממזרח למערב, מפאראלימני (סמוך לגבול עם הצד הטורקי) דרך לרנקה, לימסול, ועד פאפוס, והשני, שנמתח מדרום לצפון, מלרנקה ועד ניקוסיה. לצד הכביש המהיר עדיין פועלים הכבישים "הישנים", שהם דו-מסלוליים והמהירות המותרת בהם היא 80 קמ"ש (אלא אם צוין אחרת...). הם עוברים בין הכפרים והנוף הקפריסאי, ואם לא ממהרים אז עדיף...

הנהיגה על-פי חוקי התנועה בבריטניה, שעיקרה, איך לא, נהיגה בצד שמאל. לתייר לא ממש קשה להתרגל לנהיגה זו, אלא שהסכנה הגדולה יותר היא דווקא לתיירים הולכי-רגל: הם רגילים להסתכל לצד ההפוך (שמאלה, ימינה, שמאלה ? כמו שעושים בארץ) בעוד שכאן בקפריסין צריך להביט ימינה-שמאלה-ימינה. מי שטועה, טועה טעות כפולה: הוא מסתכל קודם שמאלה, ובדרך-כלל זה נראה פנוי (ברור, משום שהמכוניות באות מהצד השני...), ואז הוא יורד לכביש, ואלוהים ישמור.