לפניכם תמצית כללית ביותר, שנועדה לתת רקע לא-מדעי על נושא המים בקפריסין.

למידע נוסף מקצועי (באנגלית), האתר הרשמי של נציבות המים בקפריסין:

http://www.cyprus.gov.cy/moa/wdd/wdd.nsf/index_en/index_en?OpenDocument

מי מטפל בבעיה טוב יותר: ישראל או קפריסין?

כישראלים, אין ספק שקל לנו להבין את הבעיה, שהיא כמעט זהה לבעיית המים בארץ. השאלה היא, איך לא, מי מטפל בסוגיה טוב יותר? והתשובה לא רק מפתיעה, אלא אפילו אירונית: קפריסין עושה זאת טוב ונכון יותר. מומחים ישראליים מודים בזאת בעצמם. ויש בדבר גם אירוניה: בקפריסין פועלות חברות ישראליות בעלות שם, הן בתחום מתקני ההתפלה והן בתחום הצנרת הימית ליבוא מים באוניות.

ירידה אמיתית בממוצע המשקעים בקפריסין

מרבית המים בקפריסין, לשימוש ביתי, מסחרי ולחקלאות, מקורם במי הגשם. באי קפריסין ניתן לזהות שני מרכזי גשם עיקריים: בפסגות ובמורדות הדרום-מערביים של הרי הטרודוס; ובהרים שבצפון-מזרח (בצד הטורקי).

קודם לכול, הבעיה הקשה של צניחה בכמות המשקעים הממוצעת. לפני חמישים שנה ויותר עמד הממוצע הרב-שנתי הכלל-ארצי על 505 מ"מ (כולל שלג), בעוד שבארבעת העשורים האחרונים עומד הממוצע על 460 מ"מ. הגופים העוקבים אחר הנושא מדווחים כי ירידה זו היא משמעותית ביותר, ואין לייחס אותה לתנודתיות רב-שנתית. אומנם ידוע שישנם בקפריסין הבדלים גדולים בממוצע של כל שנה, ורבים המקרים בהם יש רצף של מספר שנים שחונות שאחריהן כמה שנים טובות. עם זאת, ממבט כולל על מאה השנים האחרונות עולה כי יש ירידה ממשית בממוצע, כ-10%, מול עלייה משמעותית באוכלוסיית האי (אפילו אם נקזז את מספרם של הישראלים...). נוצרה כאן, אם-כך, בעיה תשתיתית חמורה.

מאזן המים של קפריסין

כמות המים הניתנת לניצול בקפריסין עומדת בממוצע שנתי על 370 מיליון מ"ק (עיקר החישוב: 2,670 מיליון מ"ק יורדים, 86% מהם מתנדפים, ונותרת יתרה של 370 מיליון מ"ק). שליש מכמות זו מתקבלת ממים תת-קרקעיים (שאיבה) ושני שלישים מתקבלים ממים העוברים על-פני השטח (סכרים ומאגרים).

כשליש מכלל המים הניתנים לשימוש (מאותם 370 מיליון מ"ק בשנה) אובד לים.

הצרכן הגדול ביותר של מים בקפריסין, למרות המודרניזציה העוברת על האי, הוא ענף החקלאות. הממשלה הקימה מספר פרויקטים להפצת המים להשקיה (מערכות צנרת באורך של עשרות קילומטרים, היוצאות מהמאגרים והמגיעות לכפרים ולשדות).

עם זאת, בניגוד לארץ שכנה שכל-כך קרובה לליבנו, יודעת קפריסין להתמודד יפה, ולטווח הארוך, עם הבעיה.

איך מתמודדת קפריסין עם הסוגיה?

בקווי המדיניות האסטרטגית של הממשלה נקבע שיש לתת דגש להשבת מים (טיהור), יותר מאשר לכול אמצעי פתרון אחר. הצלחה בכיוון זה תאפשר לממשלה להימנע מהצורך בהקמת מתקני התפלה בנוסף על אלה הקיימים כיום.

• ברחבי האי נבנו במהלך מאה השנים האחרונות כמה עשרות בריכות ומאגרים (מבוטנים), שמטרתם ללכוד את מי ניקוז הגשמים. ברובם המכריע, עוברים מי בריכות אלה לחקלאות. בחלקם הם מופנים להעשרה חוזרת של האקוויפר (שכבת המים התת-קרקעית), ובחלק קטן גם מופנים לצריכה אחרת. מאגרי המים הללו מחזיקים מעמד כמעט עד סוף הקיץ. יש שנים ברוכות, בהן המאגרים מתמלאים ומספיקים ליותר מעונה אחת, ויש שנים בהן המצב מתקרב לגבולי. ומילה לישראלי המטייל: אפשר להתרחץ בחלק מהאגמים האלה (תלוי, אם אין איסור מטעם השלטונות). המים נעימים וקרים, ומשיבי-נפש ביום קיץ חם. ישנם מקומות בהם אפילו תגלו מעט דגים (פורלים).
• שני מתקני התפלה גדולים (אחד מהם, זה הסמוך ללרנקה, נבנה על-ידי חברה ישראלית), שהוקמו בגישת BOT (היזם משקיע, בונה, מפעיל, וזוכה בהכנסה מובטחת מצד הקונה, הממשלה, לעשר שנים. לאחר מכן הממשלה רוכשת חזרה את המתקן במחיר המוסכם מראש).
• מתקני השבת מי-קולחין (מי ביוב ומים "משומשים", לאחר צריכה ביתית ותעשייתית). ישנם מספר מתקנים על האי בהם הדבר מתבצע. ההתפתחות הטכנולוגית בתחום מאפשרת עתה להשיב מי-קולחין ולהביאם לרמת איכות גבוהה, כלומר ? אפילו לצריכה אישית (כולל שתייה!). ממשלת קפריסין קיבלה לאחרונה החלטה אסטרטגית הקובעת שיש להשקיע בכיוון הזה, ולהעדיפו על השקעה במתקני התפלה נוספים. בתוך מספר שנים תיבדק ההצלחה, והממשלה תיערך שוב בהתאם לממצאים.
• יבוא מים (מיוון, באוניות, במצבי חירום בהם המאגרים התרוקנו לחלוטין). ליד לימסול נבנתה מערכת צנרת ההולכת אל הים (חברה ישראלית הקימה אותו...) ומושכת מים מהאוניות אל ציר האספקה שעל החוף. פתרון זה מופעל רק בעיתות חירום. עם זאת, פתרון זה אינו נותן תשובה מספקת, והיקפו קטן במיוחד. כאמור, הוא נועד למצבי חירום בלבד (בעיקר פוליטיים... כשהציבור משתוקק לתשובה...).

עד 2012 תשלים ממשלת קפריסין את הקמתה של מערכת ביוב מודרנית בתקן אירופי, עבור 4 המרכזים האורבאניים (ניקוסיה, לימסול, לרנקה, פאפוס), שני ריכוזי התיירים (איה-נאפה ופאראלימני), ו-38 כפרים ועיירות בני 2,000 ויותר תושבים. מערכת זו תאפשר להביא לניצול אופטימאלי של מי קולחין, לטובת שימוש חוזר מלא של התושבים.

הפסקות מים

מדיניות הממשלה, בנוגע למצבים בהם אין מספיק מים לצריכה מלאה, מיושמת כבר מזה מספר שנים: הפסקות מים יזומות לפי אזורים.

השלטונות מיידעים את הציבור לגבי הפסקות המים היזומות, הנעשות בשגרה שבועית, בכל אזור לפי התזמון המתוכנן לו. למשל, הרובע הסמוך לים של העיר לימסול יקבל מים סדירים רק שלושה ימים בשבוע, בימים א-ד-ו. ביתר הימים לא תהיה אספקה לרובע הזה (ובכל רובע יש לוח-זמנים שונה). בשנים שחונות מיושמת מדיניות זו במשך כל חודשי הקיץ.

עם זאת, זה לא סוף העולם. אין בית כמעט (פרטי-בודד, או בית-דירות, או מבנה ציבור) בו לא מותקנים מיכלי מים, בדרך-כלל על הגג. מערכת המיכלים הרזרביים עשויה להיות ידנית לגמרי או חצי אוטומטית (משאבות מופעלות אוטומטית כאשר יש מים, ממלאות את המיכלים, ונסגרות אוטומטית כשמהיכל מלא).

מיכלי המים הסטנדרטיים והנפוצים ביותר עשויים פלסטיק והם בעלי קיבולת של כ-2 מ"ק. בימים בהם יש אספקת מים סדירה ממלאים את המיכלים, ובימים בהם הזרימה מופסקת, נכנסים מיכלי המים לפעולה (ידנית או אוטומטית) ומזינים את מערכת המים בבניין.

לשתות מהברז?

בעיקרון, ניתן לשתות ישירות ממי הברז בקפריסין. הכוונה כמובן לקפריסאים המקומיים ולכול הזרים שרגילים למים כמו בקפריסין. עם זאת, בימים בהם יש הפסקות מים, והמערכת מוזנת אז ממי המיכלים הרזרביים, הדבר ממש לא מומלץ.

מאפייני המים בקפריסין

מכיוון שאתר זה אינו עוסק בפן המדעי של הנושא, נוכל רק להזכיר שהמים בקפריסין רטובים מאוד ונטולי צבע, כמו בכל מקום אחר בעולם... בנוסף, ובניגוד למקובל בארץ, לא נוהגים למכור בקפריסין מים קדושים ליד מנזרים, קברים או כנסיות עתיקות. פיסטוקים וגלויות מוכרים שם, אבל מים קדושים לא...